חובת ההפקדה לפנסיה של עצמאי: שתי המדרגות, המועד, והשליש למצב אבטלה

הנקודות העיקריות

• מ-2017 חלה על עצמאים חובת הפקדה לקופת גמל לקצבה, בשיעורים שקבועים בפרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018.
• החובה נמדדת על ההכנסה החייבת בהפקדה בשנת מס שלמה, לא על הכנסה של חודש בודד, ולפי הדוח השנתי שהוגש לרשות המסים.
• שתי מדרגות מצטברות: 4.45% על חלק ההכנסה שעד מחצית השכר הממוצע במשק, ו-12.55% על החלק שבין מחצית השכר הממוצע לשכר הממוצע כולו.
• "השכר הממוצע במשק" בפרק הזה הוא סכום שנתי: 12 פעמים השכר הממוצע שמפרסם הביטוח הלאומי לפי סעיף 2(ב) לחוק הביטוח הלאומי.
• מה שהופקד בעד הכנסה מבוטחת, כלומר בעבודה כשכיר, מנוכה מחובת ההפקדה כעצמאי.
• ההפקדה צריכה להיכנס עד תום שנת המס שבשלה היא מופקדת. הפקדה שנכנסה אחרי זה נחשבת לפי מועד ההפקדה בפועל ולא מקנה זכויות למפרע.
• אי-הפקדה לא מייצרת קנס באותו רגע. קודם נשלחת התראה מהמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, ובה 90 יום להפקיד. הקנס הקבוע בחוק הוא 500 שקלים.
• שליש מכל הפקדה, עד תקרה שנתית, מיוחס לרכיב נפרד בחשבון בשם מרכיב חיסכון למצב אבטלה.

שאלת ההפקדה לפנסיה עולה אצל עצמאים בדרך כלל בשתי נקודות בשנה: כשרואה החשבון שולח תזכורת בדצמבר, וכשמגיע מכתב שאף אחד לא ציפה לו מהמרכז לגביית קנסות. שני המועדים האלה מתייחסים לאותו פרק חוק, והוא כתוב בצורה פשוטה יותר ממה שנדמה. יש בו שיעור חובה, יש בו הכנסה שעליה הוא נמדד, ויש בו תאריך אחרון.

על איזו הכנסה החובה נמדדת

החוק מדבר על "הכנסה חייבת בהפקדה", והכוונה להכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(8) לפקודת מס הכנסה, אחרי הניכויים שהותרו לפי כל דין ולפני הקיזוזים והפטורים. זו הכנסה מעסק או ממשלח יד, לא מחזור ולא הכנסה מכל מקור אחר. התשלומים שנמשכו מהמרכיב למצב אבטלה לא נכנסים לחשבון הזה.

בחינת ההפקדה נעשית לפי ההכנסה במהלך שנת המס ולפי הדוח השנתי שהוגש לרשות המסים לאותה שנה. זה ההבדל המעשי הגדול בין החובה הזאת לבין הפקדה של שכיר: אין כאן תלוש חודשי ואין שיעור שמנוכה מכל תשלום שנכנס לחשבון. יש סכום אחד שמסתכם בסוף שנה.

שתי המדרגות, והסכומים שהן מייצרות ב-2026

המדרגה הראשונה היא 4.45% על חלק ההכנסה החייבת בהפקדה שאינו עולה על מחצית השכר הממוצע במשק. המדרגה השנייה היא 12.55% על החלק שעולה על מחצית השכר הממוצע ואינו עולה על השכר הממוצע כולו. מעל השכר הממוצע במשק אין חובת הפקדה בכלל, ואפשר להמשיך להפקיד מעבר לכך בלי שהחוק מחייב.

את "השכר הממוצע במשק" החוק מגדיר כסכום השווה ל-12 פעמים השכר הממוצע כפי שהוא מחושב לפי סעיף 2(ב) לחוק הביטוח הלאומי. לפי נתוני הביטוח הלאומי, השכר הממוצע לפי סעיף 2 מ-1 בינואר 2026 הוא 13,769 שקלים לחודש. כלומר הסכום השנתי לשנת 2026 הוא 165,228 שקלים, ומחציתו 82,614 שקלים.

במספרים של 2026 זה נראה כך. על החלק הראשון, 82,614 שקלים, החובה היא 3,676 שקלים לשנה. על החלק שמעליו ועד 165,228 שקלים החובה היא 10,368 שקלים לשנה. עצמאי שהכנסתו החייבת בהפקדה הגיעה ל-165,228 שקלים או יותר מגיע לחובה מלאה של כ-14,044 שקלים לשנה, וזו גם התקרה. מי שהכנסתו החייבת בהפקדה בשנת 2026 הייתה 120,000 שקלים נמצא בתוך המדרגה השנייה: 3,676 שקלים על החלק הראשון, ועוד 4,692 שקלים על ההפרש שבין 82,614 ל-120,000, בסך הכול כ-8,368 שקלים.

הסכומים האלה זזים כל שנה, כי הם נגזרים מהשכר הממוצע שהביטוח הלאומי מפרסם ב-1 בינואר. מי שמחשב חובה לשנה אחרת ייקח את השכר הממוצע שהיה בתוקף באותה שנה.

ההפקדה כשכיר נכנסת לחשבון

החוק אומר שמהתשלומים שעצמאי חייב להפקיד ינוכו תשלומים שהוא הפקיד, או שהופקדו בעדו, בשל הכנסתו המבוטחת. הכנסה מבוטחת היא ההכנסה שבגינה מופקד כסף לפנסיה בעבודה כשכיר.

בשביל מי שהוא גם שכיר וגם עצמאי זה הסעיף שקובע את התמונה. ההפקדות שהמעסיק והעובד עשו על השכר נספרות אל מול החובה שנולדה מההכנסה מהעסק, והחובה שנשארת היא ההפרש. במקרים לא מעטים ההפקדה ממקום העבודה מכסה את הכול, ולא נשאר מה להפקיד כעצמאי. חישוב כזה נעשה על בסיס נתוני שנת המס כולה, ולכן הוא יוצא נכון רק אחרי שיש בידיים גם את נתוני השכר וגם את נתוני העסק.

עד מתי מפקידים, ולמה הפקדה באיחור לא מתקנת את השנה

החוק קובע שתשלומים לקופת גמל לקצבה לפי הפרק הזה יופקדו לא יאוחר מתום שנת המס שבשלה הם מופקדים. בפועל, 31 בדצמבר הוא התאריך.

הסעיף שאחריו מסביר למה האיחור לא נסלח בדיעבד: הפקדה שנעשתה אחרי תום שנת המס לא מקנה זכויות שתחולתן למפרע, ורואים אותה כתשלום שהופקד במועד שבו הוא הופקד בפועל. יש לכך חריג אחד, והוא הפקדה שבוצעה בעקבות התראה ובתוך התקופה שההתראה נותנת. מעבר לחריג הזה, כסף שנכנס בינואר שייך לשנה החדשה, גם אם נועד לכסות את השנה שעברה.

למי החובה לא חלה

החוק מחריג ארבעה מצבים. שלושה מהם נבדקים בתום שנת המס: עצמאי שטרם מלאו לו 21 שנים, עצמאי שהגיע לגיל הפרישה המוקדמת כמשמעותו בחוק גיל פרישה (אתר משרד האוצר מציין שהגיל הזה הוא 60), ועצמאי שטרם חלפו שישה חודשים מהמועד שבו נרשם לראשונה כעוסק לפי חוק מס ערך מוסף. ההחרגה הרביעית היא היסטורית: היא חלה על מי שמלאו לו 55 שנים ביום תחילתו של החוק, שחל מ-2017.

מה קורה אם לא הפקדתם

כאן מתחיל התהליך שמייצר את המכתב. המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות מקבל מידע מרשות המסים, ולאחר מכן שולח התראה לעצמאי שחלה עליו חובת הפקדה ולא הפקיד, אם הכנסתו החייבת בהפקדה בשנת המס עולה על סכום השווה ל-12 פעמים שכר מינימום לחודש באותה שנת מס. שכר המינימום לחודש, לפי נתוני הביטוח הלאומי, הוא 6,443.85 שקלים מ-1 באפריל 2026.

בהתראה עצמה כתוב כמעט כל מה שצריך כדי לסגור את העניין. לפי החוק היא כוללת את החובה עצמה, את סכום התשלומים שיש להפקיד, את המועד האחרון להפקדה, את גובה הקנס שיוטל אם לא יופקדו, ואת האסמכתה שעל העצמאי להמציא למרכז לגביית קנסות כדי להראות שההפקדה בוצעה. היא נשלחת בדואר רשום למען שצוין בדוח שהוגש לפי סעיף 131 לפקודה, ורואים אותה כמומצאת כדין אם חלפו 30 ימים מיום שליחתה, אלא אם הוכיח העצמאי שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו ולא בגלל הימנעות מקבלתה.

מרגע ההמצאה יש 90 ימים להפקיד. מי שמפקיד בתוך התקופה הזאת את ההפרש שבין מה שהיה חייב להפקיד לבין מה שהפקיד בפועל באותה שנת מס, וממציא את האסמכתאות, סוגר את העניין. מי שלא, חשוף לקנס שהחוק קובע בסך 500 שקלים, וסכום הקנס מתעדכן לפי מכניזם קבוע בחוק.

השליש שנשמר למצב אבטלה

הכסף שנכנס לקופה לא יושב שם כגוש אחד. מתוך התשלומים שהופקדו בשנת מס מיוחס למרכיב חיסכון למצב אבטלה הסכום הנמוך מבין שליש מכל תשלום שהופקד, לבין הסכום הנקוב בסעיף 9(7א)(א)(2) לפקודת מס הכנסה, לשנה. בלוח העזר לניכויים של רשות המסים לשנת 2026 הסכום הזה הוא 13,750 שקלים. מכאן שאצל רוב העצמאים הכלל שקובע הוא השליש, והתקרה נכנסת לתמונה רק אצל מי שמפקיד יותר מ-41,250 שקלים בשנה. יתר הכסף הוא רכיב תגמולים רגיל.

"מצב אבטלה" מוגדר בחוק כמצב שבו עצמאי חדל לעסוק במשלח ידו או סגר את עסקו, או הגיע לגיל פרישה, ואין לו הכנסה חייבת בהפקדה. אתר משרד האוצר מתאר את הרכיב הזה כחלק ייעודי מהחיסכון הפנסיוני שאפשר למשוך בסגירת עסק ולא רק בגיל הפרישה, ומוסיף שמי שבוחר לא למשוך אותו, הסכום מצטרף לקצבה.

המועדים והתנאים למשיכה נקבעים בתקנות באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, והחוק עצמו קובע כמה תנאים שבלעדיהם אין משיכה. הראשון הוא היסטוריית הפקדה: הפקדה בעד שנתיים לפחות מתוך שלוש שנות המס שקדמו למועד המשיכה, ובמסלול החלופי שהחוק מתאר למי שהפקיד עוד לפני המועד הקובע, שנתיים לפחות מתוך ארבע. השני הוא אופן התשלום: פריסה לשלושה תשלומים, ובמשיכה של מי שהגיע לגיל פרישה, תשלום אחד. השלישי הוא הסכום, שלא יעלה על הגבוה מבין שלוש פעמים שכר מינימום לחודש (ובסכום כזה לא יותר מפעמיים), לבין הנמוך מבין הסכום שהצטבר במרכיב לבין 13,750 שקלים כפול מספר השנים שבהן הופקד.

כיוון שהפרטים האופרטיביים יושבים בתקנות ולא בחוק, מי שחושב על משיכה כזאת מברר את התנאים שבתוקף מול החברה שמנהלת את הקופה לפני שהוא בונה עליה תוכנית.

איפה מפקידים, ומה הכתבה הזאת לא עושה

החוק מחייב להפקיד לקופת גמל לקצבה, ולא לקופה מסוימת. אתר משרד האוצר מציין שכל עצמאי רשאי לבחור את מוצר החיסכון הפנסיוני שבו הוא חוסך, בין קרן פנסיה, ביטוח מנהלים וקופת גמל לחיסכון, ושהוא רשאי גם לבחור בקרנות הפנסיה שנבחרו כברירת מחדל. את הנתונים של הקופות והקרנות מפרסמת רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.

התוכן כאן הוא מידע כללי על מה שהחוק והפרסומים הרשמיים אומרים, והוא לא תחליף לייעוץ אישי. החישוב של חובת ההפקדה בשנה מסוימת תלוי בנתוני ההכנסה והדוח של אותה שנה, בהפקדות שנעשו בעבודה כשכיר ובמצב האישי, ולפני החלטה או משיכה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מתאים ועם מי שמטפל בדוח השנתי.