טוען…
רוב הישראלים שומרים את הכסף שלהם בעו"ש או בפיקדון בנקאי, גם כשמדובר בחיסכון ארוך-טווח של שנים או עשורים. הפער בצבירה בין פיקדון בנקאי לבין השקעה במסלול מנייתי לאורך 10-20 שנה הוא לרוב דרמטי. הזינו את הנתונים שלכם וראו את ההפרש באמת. תזכורת: בכל בחירה יש סיכון - שוק ההון תנודתי, גם אם תשואתו ההיסטורית גבוהה משמעותית.
ריבית טיפוסית בבנק: 1%-3%
מסלול מנייתי בקופה מקומית או מדד עולמי: 6%-9% היסטורית
המחשבון מבצע שני חישובי ריבית-דריבית במקביל - אחד עם תשואת הפיקדון הבנקאי שהזנתם, והשני עם תשואת ההשקעה שהזנתם. שני התרחישים מקבלים את אותו סכום התחלתי, אותה הפקדה חודשית, ואותה תקופה. ההפרש בצבירה הסופית מוצג כ"הפרש בסוף התקופה".
הצגת ההפרש כסכום וכאחוז ("X% יותר") נועדה להמחיש את ההשפעה של פער התשואה על פני השנים, בעיקר בזכות אפקט הריבית-דריבית.
במסלול ההשקעה הסכום הצבור גדול פי 1.9 מאשר בפיקדון בנקאי על אותם הפקדות וסכום התחלתי.
ההפרש בין פיקדון להשקעה אינו מצטבר באופן ליניארי - הוא צובר תאוצה ככל שעוברות השנים. הסיבה: ריבית-דריבית. בפיקדון בריבית 2%, הריבית של השנה השנייה מחושבת על הסכום + 2% משנה ראשונה. בהשקעה ב-7%, הריבית של השנה השנייה מחושבת על הסכום + 7%. ההבדל של 5 נקודות אחוז במכפלה הוא מה שמייצר את ההתבדלות הדרמטית - שני קווים שמתחילים יחד ומתפצלים יותר ויותר עם השנים.
הצד השני: בפיקדון יש ביטחון מלא של הסכום. בהשקעה יש תנודתיות - שנים טובות ושנים רעות, ולעיתים שלוש שנים גרועות ברצף. ככל שאופק ההשקעה ארוך יותר, התנודתיות פחות משמעותית. למי שמתכנן למשוך את הכסף בעוד שנה, פיקדון לרוב הגיוני; למי שמתכנן 10+ שנים, ההפרש בצבירה הופך משמעותי.
"השקעה בשוק" היא לא כניסה ישירה לבורסה. רוב הישראלים נחשפים לשוק ההון דרך מוצרים מובנים שמנהלים את הכסף מקצועית: קרן השתלמות, קופת גמל, גמל להשקעה, פוליסת חיסכון, או חשבון השקעות בבית השקעות. כל אחד מהמוצרים הללו מציע מבחר מסלולים - מנייתי, S&P 500, מדד עולמי, אג"ח, וכו\'.